שלום, אני אחות של אמיתי גרנות שנהרג בראש חודש חשון לפני שנתיים, שבוע אחרי תחילת המלחמה. זה הספר שהוצאנו לזכרו, זה ספר שכולל קטעי יומן שלו שבו אפשר לראות בלי שום ספק שאמיתי היה אוהב תורה וירא שמים. אמיתי למד תורה שלוש שנים לפני שהוא התגייס לצבא ולפני שהוא יצא לקצונה הוא קיבל הזדמנות לחזור לישיבה לכמה חודשים כדי להחליט סופית אם הוא רוצה לצאת לקצונה או לחזור ללמוד. הוא מאוד התלבט, הוא התייעץ איתי ואני אמרתי לו: עזוב, מה אתה צריך את זה? מודה שאני הייתי שבויה בקונספציה של צבא קטן וחכם, אמרתי לו: לצה"ל יש מספיק קצינים ולימוד תורה זה לא כזה זוהר, אבל צריך אנשים כמוך שיילכו ללמוד תורה, והיה נראה שהוא השתכנע, אבל אז התקשר אליו המפקד שלו ואמר לו: אמיתי, צה"ל צריך קצינים כמוך, אנחנו לא יכולים לוותר עליך, בבקשה תצא לקצונה. ועוד לא הייתה המלחמה, אבל אמיתי הבין את החשיבות של ההגנה על מדינת ישראל ועל עם ישראל והוא הבין שהוא לא יכול ללמוד תורה אם הוא לא הולך ליישם את מה שהיא אומרת לו והוא לקח אחריות ויצא לקצונה. אחר כך כשהוא היה צריך בזמן הקרב לחתור למגע, אחרי שבאותו בוקר הוא אמר לארוסתו שהם יתחתנו כשהוא יחזור הביתה, אמיתי חתר למגע ונהרג בקרב מטיל נ"ט של חיזבאללה. אמיתי היה בחור פשוט, לא היה לו איזה תפקיד חשוב במיוחד, אבל הוא לקח אחריות על מה שהיה תחת האחריות שלו. אני רוצה לפנות רגע לחבר הכנסת יעקב אשר, אתה אחד מ-120 חברי כנסת, אתה לא איש פשוט, יש 120 אנשים שנבחרו במדינת ישראל בשביל לחוקק חוקים ולקבל את ההחלטות על העם הזה. יש לכם אחריות גם עלינו, אני לא בחרתי בך, אני לא מגיעה מהציבור החרדי, אבל אתה אחראי גם כלפיי, גם אני חלק מעם ישראל וגם אני אזרחית במדינת ישראל. אני מחכה כבר שנתיים שחברי הכנסת החרדים ואנשי ההנהגה החרדית ידברו אלינו, בלי קשר למה שאתם אומרים על עצמכם, תגידו מה אתם אומרים לנו, מה אתם אומרים למשפחות השכולות, שהאיש שלי עדיין עושה מילואים ואח שלי עדיין משרת בקרבי אחרי שאח אחר שלי נהרג, מה אתם אומרים למשפחות מילואים? כמה חברות יש לי שהתחילו לקחת כדורים נגד חרדה ודיכאון וכמה ילדים אני מכירה שסובלים מדברים שילדים לא צריכים לסבול מהם, חרדות וטיקים והרטבות לילה ודברים שפשוט לא צריכים להגיע לילדים כי אבא שלהם מאות ימים נמצא מחוץ לבית במקום שהוא עלול למות והוא מסכן את חייו. מה אתם אומרים לנו כשאתם מחוקקים חוקים שלא פותרים את הבעיה? החוק שמונח עכשיו על שולחן הוועדה לא פותר את הבעיה. ואני רוצה להגיד משהו, בשביל לגייס לא חייבים כפייה. הייתה לי אפשרות לקבל פטור בתור בת דתייה. באולפנה שלמדתי 95%-98% מבנות גילי הלכו לשירות לאומי ואני לא לקחתי את הפטור הזה ובחרתי להתגייס לצבא, ולא הייתה עליי שום סנקציה ולא היה שום חוק שחייב אותי לעשות את זה ואני בחרתי לעשות את זה. לא חייבים סנקציות. אם רוצים לחוקק חוק שכרוך בהסכמה, בשביל הסכמה צריך רצון ואני לא ראיתי טיפת רצון. אני אגיד לכם איך נראה רצון, רצון זה כשחברי הכנסת החרדים וכשהמנהיגים של הציבור החרדי והרבנים של הציבור החרדי מפרסמים בעיתונים החרדיים ובדרשות בבתי הכנסת ובתקשורת ובסרטונים הודעה ברורה שבה הם אומרים: חברים יקרים, עם ישראל בצרה, אנחנו עשינו מה שצריך בשביל לשמור על עולם התורה והסכמנו בשם הציבור להתחייב על 8,160 חיילים שיתגייסו בשביל לפתור את הבעיה. לא בשביל לעקוץ, בשביל לפתור את הבעיה שיתגייסו להיות לוחמים. אני שמעתי שחסרים 7,000 לוחמים בצבא, אז זה אומר ש-7,000 מהם יהיו לוחמים. אנחנו התחייבנו לפתור את הבעיה הזאת ולכן מי שלומד באמת תורה יישאר ללמוד תורה ומי שלא לומד תורה יבוא אלינו להירשם. ואנחנו לא נתלונן, אנחנו ניגש בעצמנו לצבא ואנחנו ניקח אחריות על היחידות שיקימו ואנחנו נלך בעצמנו לפקח ולדאוג שהבנים שלכם ואתם תיכנסו יראי שמים ותצאו יראי שמים ותקבלו את כל התנאים שצריך בשביל שבחור חרדי יוכל להיות בצבא. כשרוצים אז הולכים לדאוג בעצמך, לא מתלוננים, וכשרוצים אומרים את זה כלפי פנים. אם אתם מחוקקים חוק שדורש הסכמה אתם צריכים לדרוש לפני שהחוק הזה מחוקק שמנהיגים בעלי שם וכוח בציבור החרדי ידברו ככה כלפי פנים של הציבור החרדי. ככה זה נראה כשיש הסכמה. ואני רואה בתקשורת, אני בהלם בימים האחרונים, דיבורים של הנה אנחנו מביאים חוק היסטורי שיפתור את הבעיה. חבר הכנסת ביסמוט, ראיתי ברשתות שלך את המספר 8,160 בגאווה שזה מה שהולך להתגייס. אז אם ככה אתה מבטיח לנו, הציבור, שזה מה שהולך לקרות אז זה מה שצריך לקרות. יש פה אנשים שמגיעים לתמוך בחוק הזה כי הם מאמינים שיתגייסו 8,000 חיילים חרדים, אבל רוב מי שיושב פה בחדר יודע טוב מאוד שאחרי שמורידים את המספרים וכל הזה בשנה הקרובה אולי כמה מאות חרדים יתגייסו וגם בזה אין הבטחה שהם יהיו חיילים בקרבי, שהם יהיו לוחמים קרביים. אז תגידו לנו בכנות, שמי שתומך בחוק הזה יידע שהוא תומך בחוק שלא הולך לגייס אפילו 600 חיילים קרביים חדשים לצבא ההגנה לישראל. ואני רוצה להגיד שזה לא העקרונות שלי, אני לא מחפשת הסכמה, לדעתי החוק צריך להיות שווה לכולם, צריכות להיות סנקציות אישיות ברורות והטבות ברורות, אבל ביטחון מדינת ישראל יותר חשוב לי מהפרטים האלה ואני מוכנה למחול על הערכים שלי ואני אוהבת את הציבור החרדי ואני דואגת לציבור החרדי. אני אגיד יותר מזה, אם יום אחד אני אשב בכנסת וציבור חרדי יהיה באופוזיציה, אני עדיין אדאג לכם, כי אתם אחים שלי ואתם יקרים לי והערכים שלכם חשובים לי יותר מכל מיני עקרונות אחרים של שוויון שאני יותר מאמינה בהם. ואני מוכנה לוותר על העקרונות שלי תמורת חוק שבאמת יגייס ותמורת הסכמה ותמורת רצון. וכשמישהו לא רוצה ולא מביע רצון, אז לא בונים הסכמה, אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

אני לא חושבת, אבל אתה עושה את זה.

אין שום דבר בחוק שיגרום לזה להצליח, למה שזה יצליח?